בלוג | בלוג – שיאן ספורט בע"מ




בלוג

הציפוי הסינתטי במסלול האתלטיקה

"רקורטן משובח" – כך אמר "חיים תדליק את האורות" על מסלול האתלטיקה בהדר-יוסף, בפרסומת המיתולוגית של ה"טוטו" בשנות התשעים.

מאז נשאר השם "רקורטן" שהוא בעצם מותג כמו ארטיק (צריך לומר שלגון), כמו ג'יפ (רכב שטח). לציפוי המיושם במסלולי האתלטיקה, צריך לקרוא פשוט – "ציפו סינתטי" (synthetic surface).

פעם היו רצים על "סינדרס" שחור שהפך לחמר אדמדם שפוזר, הורטב והודק על המסלול וחייב תחזוקה מפרכת. בשנות השישים כבש הציפוי הסינתטי את מסלולי האתלטיקה. מאז הוא השליט הבלעדי בכיפה, אם כי בארץ, כמו גם במקומות בעולם, נותרו מסלולי חמר ישנים של פעם.

מסלול האתלטיקה הסינתטי כיום הוא מתקן משדר יוקרה, נוחות ואווירה וככזה, הוא נועד לא רק לענף האתלטיקה. הוא ישמש את הספורטאים מכל הענפים (לאימוני כושר ומדידת זמנים), ספורטאים עממיים בקהילה (רצים והלכים) וסוגי ספורט שונים בזירה המרכזית. זאת בנוסף להיותו מקום מצוין לאירועים תרבותיים וחברתיים.

על המשטח אמורים לרוץ גם אתלטים מקצועיים עם נעלי סמורות ("ספייקס") ולכן הציפוי הינו קשיח, עמיד לאורך זמן, אינו סופח חום. ניתן לקיים עליו אירועים מכל סוג ולא רק אתלטיקה.

כללית, עוביו של הציפוי הסינתטי 13 מ"מ לפחות ויש אפשרות ליישמו באחד משלושה דגמי יסוד בעלי מאפיינים שונים. שיטת היישום הרווחת היא יציקת החומר בכמה שכבות באתר. ליישום מוצלח נדרש כלים מיוחדים, ידע וניסיון מקצועיים מעולים. הביצוע המורכב: טעות בערבוב החומרים או בעיתוי פיזור הגרגרים על הנוזל בשטח -עלולה ליצור חלקים נוקשים מדי, רכים מדי או בלתי אחידים. ישנם מעט צוותים בעולם היודעים לעשות זאת היטב.

שיטה אחרת לביצוע הינה הכנת השטיחונים מראש (Prefabricated) במפעל. החומר מגיע לשטח בצורה של שטיחונים מגולגלים הנפרשים ומודבקים לאספלט ברצועות מקבילות. זוהי שיטה פחות עמידה לאורך זמן ואינה רווחת לשימוש מקומי, אלא לאירועים בינלאומיים.

מידת רכותו או קשיותו של המשטח, הוא גם נתון שצריך לתכנון מראש, בהתאם לשימוש: מסלול בינלאומי המארח אלופי עולם יזמין את דרגת הקושי הגבוהה כדי לנפק הישגים בריצת 100 מ' היוקרתית; מסלול מקומי שעיקר השימוש בו לאימונים – יעדיף מסלול רך יותר.

נושאים מהותיים בטיב הכנת מסלול אתלטיקה הוא בסיס האספלט עליו יוצקים את הציפוי והניקוז. הציפוי אינו מכסה על פגמים בהכנת בסיס האספלט – הוא משקף אותם. לכן נדרשים טיב ודיוק מוחלטים ברמת האספלט, פילוסו, שיפועיו ואחידותו.

על המוצר המוגמר לעמוד בדרישות ההתאחדות הבינלאומית לאתלטיקה (IAAF) ובדרישות נגישות ובטיחות. זאת, כדי לשמור על שלומם של המשתמשים העתידיים. מאות רבות של ילדים, בני נוער ובוגרים אמורים ליהנות ממנו ולהגשים באמצעותו את יכולותיהם ושאיפותיהם הספורטיביים.

אופציות התכנון במסלול האתלטיקה

אופציות התכנון במסלול האתלטיקה

בתכנון מסלול אתלטיקה יש אופציות מגוונות החייבות להיות מותאמות למשתמשים העתידיים ולמטרת המתקן.

תכנון המסלול עצמו חייב להיעשות לפי חוקי ההתאחדות הבינלאומית לאתלטיקה (IAAF), תקני הבטיחות והנחיות גורמי המקצוע המקומיים (איגוד האתלטיקה, מינהל הספורט).

כדי לתכנון מסלול אתלטיקה, יש לבדוק תחילה את הצרכים ולאפיין את הדרישות.

  • למי נועד המסלול? – ילדים, תלמידים, אגודת אתלטיקה הישגית? שילוב של כולם?
  • למה נועד המסלול? – אימונים? תחרויות? שילוב של שניהם.
  • איזה מסלולים אחרים יש בקרבת המסלול המתוכנן?
  • האם המסלול הוא חלק מקומפלקס מתקני ספורט יישוביים או מתקן בודד?
  • האם יש כוונה לנצל את המסלול לשימושים אחרים: כדורגל, ענפים אחרים? אירועים?
  • מה מיקום המתקן ביחס לדרכי גישה? תחבורה ציבורית? חנייה?

רק לאחר מענה אל שאלות אלו ונוספות, ניתן לענות על השאלות הספציפיות להלן, הנוגעות לאופציות שונות בתכנון המסלול:

  1. היקף המסלול מ-200 מ' עד 400 מ' (אולימפי).
  2. מה מספר השבילים – מ-4 עד 9 שבילים. תכנית צביעת קווים.
  3. כמות ומיקום מוקדי השדה לזריקות וקפיצות.
  4. מה במרכז הזירה – דשא (לכדורגל) או מגרשי בטון (כדורסל, קט-רגל).
  5. סוג הציפוי הסינתטי – 3 סוגים שונים, שיטות יישום שונות, דרגות ריכוך.
  6. קונסטרוקציה – גודל היציעים, כמות מלתחות ושירותים, שטחי אחסון, משרדים וחדרים פונקציונאליים נדרשים.
  7. אבזור – תאורה ונקודות חשמל ותקשורת, הגברה, השקיה, ריהוט וכיו"ב.
  8. ציוד האתלטיקה והספורט – לתחרות, לאימונים, לענפים שונים.
  9. שיטת ועלות תפעול ותחזוקת המתקן; כוח אדם נדרש.
  10. שיווק המסלול לקהלי יעד שונים.